התמונה היפה הזאת צולמה בצפון מחוז צ'אנג מאי שבתאילנד, גם שנמצאים במקומות היפים בעולם לפעמים הילדים או אנחנו (-: מחליקים, לא לא שמים לב, נופלים ומשתפשפים, זה לא משנה אם השפשוף בברך, השפשוף ביד, השפשוף במרפק או שפשוף בכפות הידיים.
מה שמאפיין את השפשופים זה היותם כואבים. ממש כואב גם אם השפשוף קטן. העור נקרע והדם גם אם לא זורם הרבה בהתחלה, אחכ מתחיל לזלוג.
אז בעצם צריך שלושה דברים :
1. לדאוג שהשפשוף לא יזדהם, ואת זה נשיג בעזרת חיטוי. שטיפה במים עם סבון - אם יש.
2. איחוי מהיר ככל הניתן של השפשוף, גם כדי שלא יכנסו חיידקים ויזהמו אותו וגם כדי שמהשפשוף לא ישאר פצע שלא יגליד טוב או חלילה שתווצר צלקת.
3. הפחתת כאב במידה ניכרת.
אז מה שקדם לזה בעצם היתה נסיעה במזחלות עץ מראש ההר.
לא בדיוק היה הגה ולא בדיוק ברקס. אומנם לא התהפכנו , אבל בדוכן בגדים קטן ומקומי קצת השתפשפנו הודות לכישורי הנהיגה החריגים שנדרשנו אליהם. דוכן הבגדים המקומי נפל עלינו.
כמובן שכולנו צחקנו מהסיטואציה, גם מוכר הבגדים שכנראה כבר חווה את זה פעם או פעמיים.
אחרי שהחננו את מזחלת העץ, ונרגענו מהצחוק ומחווית הנהיגה במזחלת בירידה הטלולה עברנו לבקרת נזקים.
המתוקונת קיבלה שפשוף ביד מאחד הברזלים של דוכן הבגדים המאולתר.
פה אני מורחת ממשחת ה TMAST לשיפשוף הקטן ביד.
בעצם מריחת המשחת ה T MAST השגנו את שלושת הדברים:
1. חיטוי מהיר של השפשוף ביד.
2. איחוי מהיר של הרקמות.
3. הפחתת הכאב במהירות.
המשחה והאוויר הטוב והנוף עוצר הנשימה של שדות האורז עשו את העבודה. ליד ולשפשוף שלום.
